רָקָב : nf שינוי עמוק, פירוק של רקמות אורגניות (ריקבון); מצב של מה רקוב. כדי להסיר ריקבון מפרי. להרקיב. ריח של חומר אורגני נרקב ומתפרק.
במובן המופשט: מצב של שחיתות מוסרית גדולה.
אדם מושחת, נתעב (מונח של עלבון אלים) (זוהמה, רקוב)
איזה ריקבון הבחור הזה!