מי ים : מי ים הם המים מלח של הימים והאוקיינוסים של כדור הארץ. אומרים שהוא "מלוח" כי הוא מכיל חומרים מומסים, ה מלח מינרלי, המורכב מיונים, בעיקר יוני הליד כמו יון כלוריד ויוני אלקלי כמו יון נתרן. ישנם 30 עד 40 גרם מלחים מומסים לכל ק"ג מי ים. מי מלח מתנגדים ל-מים טהורים, המכיל פחות מ-1 גרם מלחים מומסים לק"ג. צפיפות מי הים על פני השטח היא כ-1,025 גרם/מ"ל, גבוה ב-2,5% מזו שלמים טהורים (1 גרם/מ"ל) עקב מסת מלח והיצרות חשמל.
נפח: האוקיינוסים והימים תופסים נפח מוערך של 1 מיליון קמ"ר, המהווים 338% ממאגרי המים הקיימים על פני כדור הארץ. נפח זה אינו כולל מי תהום (אקוויפרים), שכ-3% מהם מלוחים בדרגות שונות.
מקור המלח במי ים: התיאוריות המדעיות הראשונות על מקורו של מלח הים הן מאדמונד האלי שהציע בשנת 1715 שמלח ומינרלים אחרים מובאים לשם על ידי נהרות: זרימת המלח מים על פני השטח (מי גשמים) ובנהרות ממיס יונים על ידי המסת סלעים. המים התת-קרקעיים והמשטחים הטריים הם אפוא מעט מאוד "מלוחים" בגלל היונים הללו; אלה נישאים לאוקיינוס, שם הם נשארים בזמן שהתאיידות מובילה לריכוזם. האלי מציין שלאגמים המעטים שאינם נפתחים לאוקיינוס (כגון ים המלח והים הכספי, ראה אנדורהיייזם) יש בדרך כלל מליחות גבוהה מאוד, אותה הוא מכנה "בליה יבשתית" (בליה יבשתית).
התיאוריה של האלי נכונה במידה רבה. בנוסף לתופעה שתוארה לעיל, נתרן הופשט מקרקעית האוקיינוס במהלך היווצרותם הראשונית של האוקיינוסים. הנוכחות של יון המלח הדומיננטי האחר, יון הכלוריד, מגיעה מ"יציאת גז" של מימן כלורי (בצורת חומצה הידרוכלורית) וכן גזים אחרים מפנים כדור הארץ, דרך הרי געש ופתחי אוורור הידרותרמיים. יוני נתרן וכלוריד הפכו אז למרכיבים העיקריים של מלח ים.
המליחות הממוצעת של האוקיינוסים יציבה כבר כמה מיליארדי שנים, ככל הנראה בשל תהליך טקטוני וכימי שמסיר את כמות המלח שנכנסת מהנהרות. יוני כלוריד ונתרן מוסרים לפיכך על ידי משקעי אידוי ("סלעים מלוחים"), "גריסיפיקציה" (השקעת מלחים במים הביניים) ותגובות כימיות עם בזלת קרקעית הים5. מאז יצירת האוקיינוסים, נתרן כבר לא נתל מקרקעית האוקיינוסים, אלא נכבש בשכבות המשקעים המכסות את קרקעית הים. תיאוריות אחרות קובעות שטקטוניקת הלוחות מושכת חלק מהמלח אל מתחת להמוני יבשה, שם הוא עולה לאט לפני השטח.